חייבת להודות שביום חמישי כשנהגתי באוטו של אחותי ושמעתי את זה ברדיו , שמחתי בהתחלה , כי אין לי כוח למבחנים וידעתי שהם יבוטלו , אבל לא הבאתי בחשבון שההגבלות יהיו כ"כ חמורות , לא חשבתי שיגבלו אותנו אותנו עד כדי כך , למזלי בגלל שלא סיימתי עדיין את התואר לא קראו לי לעבודה . ההפך הוא הנכון , הוציאו אותי לחל"ת , אז עכשיו גם אין לי כסף ואני תקועה עם כל בני המשפחה בבית . אבל הימים לפני הבידוד היו טובים נהגתי המון והבנתי שאני ממש אוהבת את זה - אין לי רישיון מאתמול (יותר נכון יש לי מ2014) אבל אף פעם לא היה אוטו זמין אף פעם לא רציתי לקחת אחריות , חוץ מפדיחה שקרתה לי בחנייה אבל בסדר .
הישיבה בבית בלי הרבה מעש (כי כמה אפשר לראות נטפליקס ולחפור לחברים בוואטסאפ?) העלתה אותי על המסלול המהיר של מחשבות
הראשון הוא האם אני במסלול הנכון? הגיע להרבה יותר מחצי תואר (93 נקודות זכות ביצ') , אבל עדיין את התואר הזה בחרתי משיקול כלכלי , כדי שיהיה לי סוג של משענת לשעת חירום , אבל האמת שהחלום שלי הוא לנהל עסק או להיות סוג של מטפלת או קואצ'רית, וגם עסקי הנדל"ן נראים לי מעניינים לאחרונה , אני רוצה שקט כלכלי בבגרותי ולא שיהיה ברקע כמו שאני גדלתי בו.
לגבי עניין הזוגיות- השבוע עלתה אופציה לזוגיות חוזרת עם ניר (שאותו אני מאמינה הזכרתי באיזה פוסט) האמת שהרהרתי בזה, אבל אמרתי לא. כי למרות שהגיל לוחץ , ניר הוא לא בן זוג שלי .אז ניר ירד מהפרק, והפעם סופית
לגבי עניין ההתמדה - קשה לי להתמיד בכל דבר שאני עושה , גם באכילה נכונה כתוצאה מאכילה לא נכונה עליתי במשקל (אני עדיין רזה אבל לא כמו שהייתי) אני לא יכולה לעשות כושר כי גם נופלת פה בהתמדה קשה לי במצב הזה , קשה לי לא להתמיד בכלום , גם קשה לי כן להתמיד ולמה אני לא מתמידה ? כי אירועי החיים מקשים עליי , אני עייפה נפשית מכל המלחמות שמתעררות בפנים, אבל כשאני אתמיד ואראה תוצאות (ושוב קשה לי לחכות אני מאוד אימפולסיבית ...כנראה זה למה לא הולך לי בזוגיות) אז כנראה תהיה לי תחושה טובה .
אני עוד בתקווה שנחזור לשגרה אחרי פסח...גם ללימודים שאוכל לעשות סדר יום נורמלי , הכל התהפך לי ויוצא שאני כמעט ולא עושה כלום.
בתקווה שמחר בבוקר לא יהיה גשם ואוכל לשתות קפה במרפסת....
בתקווה שמחר בבוקר לא יהיה גשם ואוכל לשתות קפה במרפסת....
מור
;){kind=link}