הראיון עבודה היה ברביעי אני יצאתי משם בתחושה חיובית , ולדעתי אני אעלה שלב במיון , אני התכוננתי לראיון הזה כי היה לי חשוב.
אמצע הסמסטר הגיע אני אמורה לתבוע בלימודים , אבל האמת שהשנה הקורסים נהיו בלתי נסבלים , הימים ארוכים ומעצבנים, ועל הזין שלי הכל , אז אני לא טורחת להגיע ומלמדת את עצמי למה? כי המרצים שלי יעילים עד כדי כך [אני עדיין תוהה למי הם שילמו כדי לקבל תעודה ], אני מוציאה אישורי מחלה אבל שלא יגידו לי ש"לא היית נוכחת בלה בלה בלה" , סלחו לי אבל אני מעדיפה לעשות דברים חשובים יותר בזמן שלי מאשר לשמוע מישהו מברבר שלא מתייחס לשאלות של הסטודנטים שלו , ושוב עושה מה שנוח לי ומתמרנת את המצב.
היום הבנתי למה אני שונאת הרבה אנשים ולמה ניתקתי קשר עם ליה , פשוט כי לאנשים האלה יש גישה של "כולכם חייבים לי" .
ליה לומדת איתי והיא נשואה ונכנסה להיריון , עכשיו היא רבה עם ההנהלה כי לא נותנים לה להכניס את הילד שלה שהוא בן חודש וקצת לחלק מהקורסים, אני תומכת בהנהלה , מרצה יכול אבל לא חייב לקבל תינוקות בשיעור והילד שלה בוכה וכולם סובלים מזה , והיא כמו ילדה בת 5 אומרת שהמכללה אמורה לעודד ילודה [ למה שהמכללה תעודד ילודה ? היא אמורה לעודד השכלה] החליטה להביא ילד בזמן הלימודים שתתמודד עם ההשלכות של הבחירה שלה ואז היא ניסתה קלף אחר " במכללות אחרות מרצים מרימים תינוקות " אחלה אז תעברי לשם , חפרנית . וזה לא נגמר בזה היא דורשת מכולנו [ החברות] לעזור לה כשהיא בבית, אז ממש לא אני לא חייבת לך והורמונים אחרי היריון זה לא תירוץ.
למה אנשים לא לוקחים על עצמם אחריות?
עד פה
מור
;){kind=link}