אני אספר את המצב בקצרה , בתקווה שמישהו פה יבין , ואת הקונפליקטים והרגשות שבאים בעקבות זה , את הרצון לא להשאב לכאב כדי להמשיך לתפקד ואת ההשלכות של זה.
אחותי הגדולה בהיריון , דבר שהיה אמור להיות משמח , זה כן משמח באיזה שהוא אופן , כי חשבתי שעם זה היא תתחיל להיות עצמאית היא גם נשואה והכל .
בעיה קטנה אני והיא מעולם לא הסתדרנו , נכון שזה לא נשמע נכון או בסדר , וזה גם נכון שמי שיקרא את זה בטח יחשטב שיש לי בעיה נפשית כלשהי , קשה לי מאוד לאהוב אותה ולהעריך אותה , כשהיינו קטנות תמיד הייתה מלשינה עליי להורים , היא מסוג האנשים שיגידו שאמא שלהם היא החברה הכי טובה שלהם , שתיקח את אימא לכל פיפס ושטות , ואני בדיוק בצד השני של הסקלה , כמה שיותר רחוק ויותר עצמאי - כך יותר טוב , יותר מרשים ולדעתי גם יותר בריא .
הבעיה שלי היא כזו , היא לא עוזבת את הבית , דבר שאמור להיות הגיוני היא תמיד פה , תמיד רצה לי בין הרגליים , תמיד מפריעה . אני חיה במוטו של תיתן לי שקט ותקבל שקט בחזרה , אני שונאת רעש ושונאת לדבר איתם על רגשות , יותר מזה אני לא רוצה , אני אפנה אליהם רק אם בעדיפות 5000 ברשימה , למה? כי אני אוהבת להיות מתחת לרדאר , לא אוהבת רחמים של אחרים, לא אוהבת ולא מעריכה ש"בעלי ניסיון" אומרים לי מה לעשות ניסיון הוא דבר סלקטיבי ומשתנה , כי לכל אחד חוויה אחרת .
לפני שאתם רושמים אותי לתוכנית שיקום הנה עוד עובדה מעניינת , יש לי עוד אחות עם ילדה ועוד אח שניהם פנו לחיים עצמאיים , אין לי איתם שום בעיות או תקלים , וגם הם מתלוננים על האחות המדוברת .
בכל מקרה הנה הפאנץ' והבעיה , הדבק לאמא צריכה את עזרתה אחרי הלידה היא אומרת שתכיר דירה פה באיזור ועדיין תבוא בסופש"ים , עוד בעיה מינורית אבל קטנה - יש לי פאקינג מבחנים זאת אומרת שאני צריכה שקט גמור בלי בכי של תינוקת גם אם היא אחיינית שלי , בלי שיגועים של אחותי בלי טובות , פשוט בלי כלום .
אין לי כסף להשכיר דירה כי הפילו עליי את עול שכר הלימוד לבד [בעוד שלהריוניות שילמו הכל , מיינד יו] , נכון אני מבינה שעברתי מזמן את גיל 18 , אבל תמיד אמא תיתן לה יותר , עזרה עם הלידה , שילום שכר לימוד ואמא צעירה יותר בכללי- בכל שלב בחיים .
אני לא בגיל של לבכות על מה שהיה גם זה פחות מעניין אותי - אני יודעת שלאמהות תמיד יש ילד שהן מעדיפות יותר , ושיכחישו כל השקרנים והיפי נפש למיניהם, אבל בואו ואומר לכם שזה בסדר, כל עוד נותנים לילדים האחרים משאבים באופן שווה- תעדיפו כמה שבא לכם.
ועדיין בבחירה הזו של פשוט לשים עליי פס , זה כואב , כאב על זה שאולי לאמא שלי לא אכפת מה ייצא ממני , או שכן אכפת לה אבל לא מספיק .
אחותי הגדולה בהיריון , דבר שהיה אמור להיות משמח , זה כן משמח באיזה שהוא אופן , כי חשבתי שעם זה היא תתחיל להיות עצמאית היא גם נשואה והכל .
בעיה קטנה אני והיא מעולם לא הסתדרנו , נכון שזה לא נשמע נכון או בסדר , וזה גם נכון שמי שיקרא את זה בטח יחשטב שיש לי בעיה נפשית כלשהי , קשה לי מאוד לאהוב אותה ולהעריך אותה , כשהיינו קטנות תמיד הייתה מלשינה עליי להורים , היא מסוג האנשים שיגידו שאמא שלהם היא החברה הכי טובה שלהם , שתיקח את אימא לכל פיפס ושטות , ואני בדיוק בצד השני של הסקלה , כמה שיותר רחוק ויותר עצמאי - כך יותר טוב , יותר מרשים ולדעתי גם יותר בריא .
הבעיה שלי היא כזו , היא לא עוזבת את הבית , דבר שאמור להיות הגיוני היא תמיד פה , תמיד רצה לי בין הרגליים , תמיד מפריעה . אני חיה במוטו של תיתן לי שקט ותקבל שקט בחזרה , אני שונאת רעש ושונאת לדבר איתם על רגשות , יותר מזה אני לא רוצה , אני אפנה אליהם רק אם בעדיפות 5000 ברשימה , למה? כי אני אוהבת להיות מתחת לרדאר , לא אוהבת רחמים של אחרים, לא אוהבת ולא מעריכה ש"בעלי ניסיון" אומרים לי מה לעשות ניסיון הוא דבר סלקטיבי ומשתנה , כי לכל אחד חוויה אחרת .
לפני שאתם רושמים אותי לתוכנית שיקום הנה עוד עובדה מעניינת , יש לי עוד אחות עם ילדה ועוד אח שניהם פנו לחיים עצמאיים , אין לי איתם שום בעיות או תקלים , וגם הם מתלוננים על האחות המדוברת .
בכל מקרה הנה הפאנץ' והבעיה , הדבק לאמא צריכה את עזרתה אחרי הלידה היא אומרת שתכיר דירה פה באיזור ועדיין תבוא בסופש"ים , עוד בעיה מינורית אבל קטנה - יש לי פאקינג מבחנים זאת אומרת שאני צריכה שקט גמור בלי בכי של תינוקת גם אם היא אחיינית שלי , בלי שיגועים של אחותי בלי טובות , פשוט בלי כלום .
אין לי כסף להשכיר דירה כי הפילו עליי את עול שכר הלימוד לבד [בעוד שלהריוניות שילמו הכל , מיינד יו] , נכון אני מבינה שעברתי מזמן את גיל 18 , אבל תמיד אמא תיתן לה יותר , עזרה עם הלידה , שילום שכר לימוד ואמא צעירה יותר בכללי- בכל שלב בחיים .
אני לא בגיל של לבכות על מה שהיה גם זה פחות מעניין אותי - אני יודעת שלאמהות תמיד יש ילד שהן מעדיפות יותר , ושיכחישו כל השקרנים והיפי נפש למיניהם, אבל בואו ואומר לכם שזה בסדר, כל עוד נותנים לילדים האחרים משאבים באופן שווה- תעדיפו כמה שבא לכם.
ועדיין בבחירה הזו של פשוט לשים עליי פס , זה כואב , כאב על זה שאולי לאמא שלי לא אכפת מה ייצא ממני , או שכן אכפת לה אבל לא מספיק .
וכשניסיתי לדבר איתה על זה [ בפעם הבאה שיהיה לי רעיון כזה פשוט תיתנו לי סתירה , רעיון מטומטם מלכתחילה] היא אמרה לי בזלזול " יהיה בסדר" יהיה בסדר בעכוז שלי , תודה רבה , אם לא אני לי אין אף אחד לי , תודה מתוקה שלי .
הנה עוד קווים לדמותי - ולמה אני לא סומכת עליהם
הנה עוד קווים לדמותי - ולמה אני לא סומכת עליהם
מור .
;){kind=link}