עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

סיפורה של אניגמה שמהלכת ביניכם
חברים
growingWolfieDor SchneiderRainTienמקס לזרב
VenusאזמרלדהedyaSpace Girlhaunted princess
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
וידוי  (6)
סיכום  (6)
כעס  (5)
סקס  (5)
מכללה  (4)
אהבה  (3)
אהבה ויחסים  (3)
אקס  (3)
התחלה חדשה  (3)
זוגיות  (3)
לימודים  (3)
משפחה  (3)
אהבה לשעבר  (2)
בריאות  (2)
דייט  (2)
דיכאון  (2)
הגלגל מסתובב  (2)
המלדורמה האישית שלי  (2)
התמודדות  (2)
יום הולדת  (2)
מתחממת על גבולות הדיכאון  (2)
סיפור.  (2)
על הדבש והעוקץ  (2)
עצמאות  (2)
פוליטיקה  (2)
שנאה  (2)
תקיעות  (2)
who the fuck cars  (1)
אבל  (1)
אחות  (1)
אחיות  (1)
אימפולסיביות  (1)
אין לי זמן  (1)
אכזבה  (1)
אנוכיות  (1)
אני לא יודעת מה לעשות  (1)
אנימה  (1)
בידוד עצמי  (1)
ביראות  (1)
בית  (1)
בעלי חחיים  (1)
גישה  (1)
דאגות  (1)
דייט ראשון  (1)
החלטות  (1)
הערכה עצמית  (1)
הפרעת קשב וריכוז  (1)
השקט שאחרי הסערה  (1)
השראה לימים קשים.  (1)
התגברות  (1)
התחדשות  (1)
חברה  (1)
חברות  (1)
חויית רומנטיות  (1)
חייו של סטודנט  (1)
חיסונים  (1)
חצויה  (1)
חצי-חצי  (1)
חרדות  (1)
חשד  (1)
חשש  (1)
חתונה  (1)
טוב יותר  (1)
יחסי מין  (1)
ימין  (1)
ימין חזק בישראל  (1)
כאב  (1)
כישלון  (1)
כלבים  (1)
לבטים  (1)
לחץ  (1)
לשבור שתיקה או לא  (1)
מבחנים  (1)
מה שהיה היה  (1)
מותשת  (1)
מכתב לאימא  (1)
מרד  (1)
משפחה רוגע שלווה  (1)
מתבוננת לתוך עצמי  (1)
נשיות  (1)
סגורה  (1)
סטודנט  (1)
סטרס  (1)
סיכום חודשי  (1)
סמסטר  (1)
עבודה חדשה  (1)
עומס  (1)
עוף מוזר  (1)
עייפות  (1)
עצב  (1)
עצבים  (1)
עתיד  (1)
פגיעה  (1)
פחד  (1)
פסימיות לא זהירה  (1)
ציונים  (1)
ציניות זה החיים  (1)
קונפליקט  (1)
קורונה  (1)
רוע  (1)
ריבים  (1)
שביב של אור  (1)
שנה חדשה  (1)
שנה טובה  (1)
תובנות על החיים  (1)
תיסכול  (1)
תסכול  (1)
תסכול מיני  (1)
תקווה  (1)
ארכיון
המלודרמה האישית שלי
•  פרק 1
•  פרק 2

קשה לי לחייך

16/05/2019 20:58
just mor
עצבים, דיכאון
מאחורי כל התנהגות יש סיבה - ולאחרונה שוב נפלתי בגבולות הדיכאון 
כרגע אני בתחום האפור שבין לבין , כל כך הרבה נמאס , כל כך הרבה רגש, ומצד שני הצד הרציונאלי של המוח שלי אומר שה קשקושים מיותרים.
אבל זה לא , הדחקתי והדחקתי , והגוף שלי כבר קרוב לשנתיים מסמן לי שיש בעיה רצינית, התת- מודע שלי יודע יותר ממני והוא חתיכת כלב כי הוא לא רץ לספר לי.
העניין הוא כזה, אני פשוט מוקפת במטומטמים שהלוואי ויקבלו אקזמה בתחת , באמת, הטמטום הוא כבר על הגבול המעצבן ואני לא מדברת על טמטום מבחינת שאילת שאלות- אלא פשוט טמטום טהור-חוסר נימוס בסיסי, אנשים חיות שאני לא יודעת היכן הם התחנכו.
 פשוט נמאס לי מהכל ומכולם, האינטראקציות שלי איתם כל כך מיותרות, אין לי כוח ומכריחים אותי להיות פה .

16/05/2019 23:29
מור אולי תסתגרי איזה יום בלי אנשים באיזה מקום שהוא ?
או סתם להיות בטבע לבד ?
משהו בלי אנשים תחליף לחופש?
לי זה עוזר.
haunted princess
17/05/2019 09:50
אני אצטרף לתגובה שלך למור כי נשמע שזה מה שהיא צריכה.
להתרחק קצת מאנשים ואולי למצוא שקט עם עצמה קצת.
לי זה גם עוזר לפעמיים.
Nati_Daniel
17/05/2019 01:46
מבין מה את מרגישה, בתקופה שאני הייתי בדיכאון ראיתי את העולם בדיוק באותן המשקפיים שאת מסתכלת דרכן. כל האנשים נראים מיותרים , סתמיים, שיחות ריקות מתוכן ועומק ומהלך כאן בלי כל משמעות...יכול להגיד לך שלא מזמן התחלתי טיפול פסיכולוגי והדברים התחילו להשתנות, רואה את העולם פחות מאיים ומריר ... מציע לך לשקול גם כן זה יעשה רק טוב ותוכלי לנקות את כל הדברים שהדחקת או שנמצאים בתת מודע שלך ורק רוצים להשתחרר משם . זאת תיהיה לך הקלה
17/05/2019 12:47
מסכימה. הצעתי זאת כמה פעמים אבל זה צריך לבוא רק ממנה. כבר הספקתי לשכוח אבל הייתי גם במקום הזה שראיתי הכל שלילי, שכולם רעים אלי ורוצים ברעתי, האמנתי באמת שכולם מתנשאים עליי וחושבים שהם יותר טובים ממני, שאף אחד לא מבין אותי ולא רוצה להבין. שכולם צוחקים עליי מאחוריי הגב ומרכלים עליי שאני כזאת מוזרה או טיפשה....בקיצור הייתי במקומות מאוד אפלים והטיפול הצליח להוציא אותי משם. אני עדיין במלחמה עם עצמי לטפל ברגישות שלי ולנסות לראות דברים פחות שחור ולבן וזה מסע ארוך ולא פשוט אבל כל התקדמות שווה את זה. אל תוותרי , תעזרי לעצמך.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: