עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

סיפורה של אניגמה שמהלכת ביניכם
חברים
growingWolfieDor SchneiderRainTienמקס לזרב
VenusאזמרלדהedyaSpace Girlhaunted princess
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
וידוי  (6)
סיכום  (6)
כעס  (5)
סקס  (5)
מכללה  (4)
אהבה  (3)
אהבה ויחסים  (3)
אקס  (3)
התחלה חדשה  (3)
זוגיות  (3)
לימודים  (3)
משפחה  (3)
אהבה לשעבר  (2)
בריאות  (2)
דייט  (2)
דיכאון  (2)
הגלגל מסתובב  (2)
המלדורמה האישית שלי  (2)
התמודדות  (2)
יום הולדת  (2)
מתחממת על גבולות הדיכאון  (2)
סיפור.  (2)
על הדבש והעוקץ  (2)
עצמאות  (2)
פוליטיקה  (2)
שנאה  (2)
תקיעות  (2)
who the fuck cars  (1)
אבל  (1)
אחות  (1)
אחיות  (1)
אימפולסיביות  (1)
אין לי זמן  (1)
אכזבה  (1)
אנוכיות  (1)
אני לא יודעת מה לעשות  (1)
אנימה  (1)
בידוד עצמי  (1)
ביראות  (1)
בית  (1)
בעלי חחיים  (1)
גישה  (1)
דאגות  (1)
דייט ראשון  (1)
החלטות  (1)
הערכה עצמית  (1)
הפרעת קשב וריכוז  (1)
השקט שאחרי הסערה  (1)
השראה לימים קשים.  (1)
התגברות  (1)
התחדשות  (1)
חברה  (1)
חברות  (1)
חויית רומנטיות  (1)
חייו של סטודנט  (1)
חיסונים  (1)
חצויה  (1)
חצי-חצי  (1)
חרדות  (1)
חשד  (1)
חשש  (1)
חתונה  (1)
טוב יותר  (1)
יחסי מין  (1)
ימין  (1)
ימין חזק בישראל  (1)
כאב  (1)
כישלון  (1)
כלבים  (1)
לבטים  (1)
לחץ  (1)
לשבור שתיקה או לא  (1)
מבחנים  (1)
מה שהיה היה  (1)
מותשת  (1)
מכתב לאימא  (1)
מרד  (1)
משפחה רוגע שלווה  (1)
מתבוננת לתוך עצמי  (1)
נשיות  (1)
סגורה  (1)
סטודנט  (1)
סטרס  (1)
סיכום חודשי  (1)
סמסטר  (1)
עבודה חדשה  (1)
עומס  (1)
עוף מוזר  (1)
עייפות  (1)
עצב  (1)
עצבים  (1)
עתיד  (1)
פגיעה  (1)
פחד  (1)
פסימיות לא זהירה  (1)
ציונים  (1)
ציניות זה החיים  (1)
קונפליקט  (1)
קורונה  (1)
רוע  (1)
ריבים  (1)
שביב של אור  (1)
שנה חדשה  (1)
שנה טובה  (1)
תובנות על החיים  (1)
תיסכול  (1)
תסכול  (1)
תסכול מיני  (1)
תקווה  (1)
ארכיון
המלודרמה האישית שלי
•  פרק 1
•  פרק 2

דברים שמבינים רק בלילה

04/05/2019 01:31
just mor
קודם כל אשתף על יום השואה כי זה לדעתי דבר מרכזי וגדול בחברה שלנו , את הטקס של יום השואה ביליתי במוסד האקדמי בו אני לומדת , וכמובן שבני דודינו דאגו לצחוק לצעוק ולא לכבד, מה שבאותו רגע ליקח אצלי והצדיק את הבחירה הדמוקרטית שעשיתי ואת הדעות שלי - אני פשוט שונאת אותם ולא על שם היותם בני דת אחרת אלא על שם היותם חסרי כבוד שנושכים את היד שמאכילה אותם, אם אתם רוצים לקרוא לי קיצונית בבקשה be my guest , מה שמזכיר שגם אחרי השואה יש כאלה שרוצים לרצוח אותנו על שם היותנו יהודים בלבד, הפעם בזכות כמה יפי נפש שצועקים שיון זכיות, הם גם נמצאים בתוך הבית , ניצולי שואה חיים מתחת לקו העוני בעוד החוצפנים שמכחישים את המדינה מקבלים מלגות וקצבאות, מה לא בסדר במדינה הזאת?תקומה - השאלה עד מתי, עד שמחבל יחליט לרצוח את כל אלה ששרדו או שהם דור של השורדים?, בקיצור עמלק.
*
מספר 2 באג'נדה של מור זה עומס ועייפות אני מדברת מבחינה רגשית נמאס לי לשתוק להרבה אנשים למרות שאני יודעת שמהדיבור בלבד לא ייצא טוב לשני הצדדיים,הרבה מצבי רוח לאחרונה והתקפי חרדה אז אם מישהו 
יש לו עצות או רעיוניות לטיפול, שוטו
מחר אחזור לעדכן עם יותר כוח בתקווה אבל עד אז תזכרו ,
יש לי דעות קיצוניות
ואני לא טורחת לייפות או להסתיר 
למרות זאת אם הפוסט שלי פגע במישהו, אז ....[תתחפף כנראה שמגיע לך ]
04/05/2019 10:21
מסכימה איתך שזה מרגיז
זה מצביע על ניכור מצידם למציאות שבה הם חיים לצידנו...והם מרגישים אזרחים סוג ב ואם יש להם עוד הזדמנות להבדיל עצמם ולעשות דווקא אז זה מתבטא בדברים הללו. יום הזכרון לחללי צהל ויום הזכרון לשואה זה אותו דבר מבחינתם- יום של היהודים שמזכיר להם שהם פחותים מאיתנו
edya
06/05/2019 09:42
מסכימה עם שילה. ככה הם מרגישים למרות שהם לא אמורים להרגיש ככה.
מה אתם מצפים להרגיש כשאתם חיים במדינת היהודים....?
לגבי ההתקפי חרדה - אני דווקא ממליצה על יוגה / טאי צ'י / קיקבוקס / רפלקסולוגיה - דברים מהסוג הזה שיפיגו לך את המתחים והמצבורים שאת אוגרת
(אגב, את כל אלה אני עושה / עשיתי ואני מדברת מתוך ניסיון :) )
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: