אני לא יכולה להגיד שנכשלת כאימא כי זה לא נכון , כשהייתי קטנה לא הבנתי שגם להורים יש מגרעות , זה דבר שהבנתי רק שצעדתי בעולם המבוגרים הלא כל כך נעים , עולם של ילדים היא רגוע יותר ושלו יותר .
אני זוכרת כמה דברים שעשיתי ופשוט צעקת עליי ולא דיברת איתי והתעלמת מקיומי , ככה גם היה כשהייתי מתבגרת , תמיד היה ביננו ריחוק מסויים ולדעתי גם תמיד יהיה .
את חושבת שאני מציירת אותך כמכשפה או כמשהו רע , אבל האמת היא שונה- אני לא , אני כן אוהבת אותך ואני לא עשויה מקרח , גם לי יש רגשות .
אבל בעקבות אירוע מסויים לקחתי החלטה : את בוודאי זוכרת שביום הצום של יום כיפור בבוקר כשאת היית בהכנות אני ירדתי מהחדר שלי בקומה העליונה (ותודה לאל שהוא שם כי את פעם לא מגיעה לפה) למטבח כדי להכין לי משהו לשתות על הבוקר של לפני הצום אני אוהבת המון קפה בדיוק כמוך - אז כנראה שהכל נשאר במשפחה למרות הכל , למרות שלא צמתי את הצום בסוף מסיבות שאני תכף אפרט לך ממש רציתי לשתות את הקפה הארור הזה בשקט ובשלווה ובלי דרמות , ובאופן כללי אני רוצה להעביר את רוב ימיי בשקט ובשלווה ובלי דרמות , אבל את החלטת אחרת בשבילי באותו יום, וסוג של צרחת עליי "בוקר טוב" ואני - פשוט הסתובבתי וחזרתי לחדר שלי , את רוצה לדעת למה? כי אין לי כוח להסביר לך - כי ציפיתי שתביני לבד , כל היום התעלמת ממני ואז כשבא טכנאי לסדר את האינטרנט וכשדיברת עם המוקד שירות שלהם בטלפון פתאום דעתי כן שינתה לך והיית מודעת לקיומי , דאגת לצעוק עליי שהכל באשמתי כי את עושה בלגן בכל דבר ועניין - את אמרת לי להתקשר ולנתק באמצע שיחה - מה שגרם לחיובים מוטעים אבל שוב ידעתי שהמרד שלי יפול על אוזניים ערלות ופשוט המשכתי כאילו לא קרה כלום - ופה זה הזמן שלי להדגיש גם אם אני ממשיכה בחיים כרגיל זה לא אומר שלא נפגעתי זה לא אומר שאין לי רגשות , זה לא אומר שאני לא נפגעת מהמעשים שלך, גם אם אני לא מגיבה ואדישה מבחוץ בפנים הכל סוער . הגיע יום כיפור את צמת במיטב המסורת וביקת סליחה - אני החלטתי שאני לא רוצה לסבול - מסיבות שאני פשוט לא יכלה הרגשתי לכודה באותה נקודת זמן ולא הבנתי למה את צמה אם את כועסת על העולם כולל אותי, וחוזרת לדבר איתי כאילו כלום לא קרה , אני מכבדת את היום הזה וכן מאמינה בדת , מצד שני אני לא צבועה ואני לא רציתי לצום , אז לא עשיתי את זה למרות שאת לא יודעת את זה , ולא נפל עליי ברק , אני כן מרגישה רע שלא היה לי כוח רצון מספיק כדי לצום אבל זהו.
כמה ימים אחרי הרוחות נרגעו , שוב ירדתי למטה בבוקר שישי כדי לשתות משהו את היית עסוקה בבישולי שישי , אחותי הגדולה שאת כל כך אוהבת כי היא מספרת על כל אפצ'י שהיא עושה בחיים הייתה גם במטבח אני לא זוכרת איך הגענו לשיחה שסובבה סביבי , אבל אני כן זוכרת את המשפט שלך "לפעמים אני מרגישה כאילו את לא הבת שלי ואני שואלת את עצמי זו הבת שלי או לא? " אז תנוחי בשלווה , אני מרגישה בדיוק אותו דבר - ואם את רוצה לדעת מהן הסיבות אני אספר לך - ונחזור עוד קצת אחורה בזמן את זוכרת שסיפרתי לך באוגוסט האחרון שנכשלתי ואני עולה לועדת סטטוס , ואת אמרת לי " שוב תישארי שנה? שוב? שוב? " - כן שוב . התגובה הזו כשלעצמה מעצבנת אבל גם מראה על חוסר תמיכה , ניתקתי את הטלפון ובאותו רגע כנראה גם את האמון שלי .
ואחרי שזה קרה המוח שלי חזר עוד ברוורס , והריץ כל מיני אירועים , אני לא רוצה לעשות את המכתב הזה ארוך יותר ממה שהוא כבר אבל לסיכומו של דבר , מסתבר שאכפת לך רק משקט תעשייתי , אם אני אהיה בסדר בעיניי אחרים ואם המצב יסתדר לי כמו שלך לא אז את תשתקי ותפסיקי להגיד לי שאני מאכזבת. אז שוב תנוחי בשלווה אני גם מכוונת לשם - זה מצב win-win , ולפני שתתחילי לצרוח אני רוצה הגיד לך שאני כן מבינה למרות שאת חושבת שלא.
אני מבינה שקשה לך כלכלית- ותמיד היה
אני מבינה שלא טוב לך עם אבא שלי
אני מבינה שאת הקרבת הכל בבשביל הילדים
אבל אלה הבחירות שלך ולא שלי, אז תשלימי עם ההשלכות שלהן כמו שאני משלימה עם ההשלכות של הבחירות שלי , אגב להיוולד בתור הבת שלך לא הייתה בחירה שלי , ככה יצא , אבל אני שמחה שיצא ככה כי למדתי ממך המון ואני כן אוהבת אותך ואת כן עוזרת לי , אבל אני מצטערת להגיד שאני לא יכולה לדבר איתך בחופשיות .
כשהיה לי חבר ונפרדנו השאלה שלך הייתה "שכבתם?" ציפית שאני אגיד לך כן ? כדי שארגיש יותר מפגרת ...התשובה שלי הייתה לא , אבל היא הייתה שקר ואני חושדת שאת יודעת את זה .
גם אם לא הרשית לי לישון אצלו זה עדין קרה , והכל יקרה ואני לא בדיוק מתייעצת איתך כי אני רוצה לנסות דברים בחיים גם אם זה אומר להסתכן .
אני צריכה להעריך את הסכנה -ולחליט על פיה אם אני רוצה או לא. מה שאת לא הבנת היה שאם תכריחי אותי ותאסרי עליי לא יגרום לי להתייעץ איתך , זה יגרום לי לפחד ממך ובהמשך החיים פשוט להימנע מעימותים איתך או פשוט לשלול את דעתך על הסף, גם אם הדעה שלך צודקת וגם אם יש לך ניסיון חיים. אם היית יושבת איתי בשלווה כבר מההתחלה ומסבירה לי ונותנת לי חופש בחירה אולי המצב היה אחרת. אני לא מסכימה עם הדרך שלך לנהל דברים , ומאחלת לי וגם לך את השלווה שהזכרתי קודם.
שלך בכנות .
כשהיה לי חבר ונפרדנו השאלה שלך הייתה "שכבתם?" ציפית שאני אגיד לך כן ? כדי שארגיש יותר מפגרת ...התשובה שלי הייתה לא , אבל היא הייתה שקר ואני חושדת שאת יודעת את זה .
גם אם לא הרשית לי לישון אצלו זה עדין קרה , והכל יקרה ואני לא בדיוק מתייעצת איתך כי אני רוצה לנסות דברים בחיים גם אם זה אומר להסתכן .
אני צריכה להעריך את הסכנה -ולחליט על פיה אם אני רוצה או לא. מה שאת לא הבנת היה שאם תכריחי אותי ותאסרי עליי לא יגרום לי להתייעץ איתך , זה יגרום לי לפחד ממך ובהמשך החיים פשוט להימנע מעימותים איתך או פשוט לשלול את דעתך על הסף, גם אם הדעה שלך צודקת וגם אם יש לך ניסיון חיים. אם היית יושבת איתי בשלווה כבר מההתחלה ומסבירה לי ונותנת לי חופש בחירה אולי המצב היה אחרת. אני לא מסכימה עם הדרך שלך לנהל דברים , ומאחלת לי וגם לך את השלווה שהזכרתי קודם.
שלך בכנות .
מור
;){kind=link}