אני חושבת על עצמי - ועל הרומן שלי עם פחד, ולאן זה הולך , ואני מבינה משהו שלא הבנתי אותו בעבר- אני מצפה מעצמי את הכי טוב , הכי טוב או כלום , מבחן התוצאה בלבד , זה קצת אפור ואכזרי ואני מנסה לחשוב מאיפה זה התחיל , אני שוקעת אחורה בזיכרונות ומסתכל על שתי האחיות הגדולות שלי , בגילי כבר היו עם תואר ובדרך לחופה ועם חיים שכל פעם מסתבר לי טובים יותר משלי , זה מגעיל לחשוב מחשבות כאלה? הרי זה לא בא ממקום של שנאה , זה בא ממקום של שאפתנות , ההורים שלי דאגו להבהיר לי - אין דבר שאת לא יכולה לעשת ואם אחיותייך עשו משהו הרי על אחת כמה וכמה שגם את תוכלי- ואף טוב יותר . אמירה קצת מבלבלת בפירושה , אבל אני לעולם לא שאלתי לפירושה , כי לא רציתי לשמוע, כי כשהמצב מסתבך אני פשוט מעדיפה לא להתמודד איתו . כישלון זה לא אופציה , אבל מצד שני נמילה " את חייבת להצליח , יוצר אצלי אנטוגוניזם אבל עם הסתירה בזה אני יודעת שזה נכון . אני יודעת שאני צריכה להתחתן די בקרוב אני יודעת שכל דבר שאעשה - או שאעשה אותו בצורה הטובה ביותר או שפשוט עדיף שלא אעשה את זה בכלל , כי כזאת אני אדם שאפתן שנחוש להוכיח את עצמו לאחרים ולמה? כי יצאה לי תדמית שאינה הולמת אותי , יצאה לי תדמית של עצלנית בכיניית שלא מצליחה לנהל שום דבר בחייה באופן נכון ושנכשלה די בכל תחום ולקחה החלטות גרועות .
אני לא רוצה להאמין לתדמית הזאת.
אבל המציאות מראה לי אחרת - החלומות שלי נקטעים , אני לא פרודקטיבית כמו שאני רוצה , גם אם יש לי את ההזדמנות ואני חושבת שזה מעגל איבה - אני רוצה ולא עושה ומתאכזבת כמו סדרת טלונובות שמבוססת על דרמה לא מוצלחת במיוחד אולי אפילו סיטקום או סדרת קומדיה זאת הייתה הסיבה שהתקרבתי אלייך מלכתחילה אתה ראית בי משהו שאחרים לא ראו , ראית אותי מוצלחת יפה חכמה , ואני רציתי לראות את עצמי גם ככה , אפילו אם זה דרך העיינים שלך .
אני רוצה להשאיר אותך בעבר אבל אני לא רוצה לאבד את הראייה הזו על עצמי , אני לא רוצה לחזור להיות מכונה שאפתנית שלא משומנת טוב ולא מצליחה לעמוד בתפקיד המוגדר שניתן לה , אני רוצה להיות אחרת , הגירסה הכי טובה של עצמי ולשלב בזה קצת אנושיות ורגש.
אבל אני מוצאת את עצמי מרוקנת בלי מישהו שיתמוך בי וייתן לי אנרגיה
"ליה איך את פותרת את זה?" קול אמר לי
"אני לא בטוחה שאני יודעת איך" אמרתי וכמעט עלו לי דמעות
הניתוק מהעולם הפסיק ואני הבנתי שזה המרצה ששאל אותי את השאלה הזו
" לא צריך לבכות הכל יהיה בסדר" המרצה ענה והמשיך בשלו
הניתוק חזר , אני שונאת שאומרים לי שיהיה בססדר, זה בד"כ תמיד אומר שלא , הורדתי את הראש על השולחן ופשוט נרדמתי שם באמצע ההרצאה. המוח שלי כבר תשוש ממחשבות
אבל אני מוצאת את עצמי מרוקנת בלי מישהו שיתמוך בי וייתן לי אנרגיה
"ליה איך את פותרת את זה?" קול אמר לי
"אני לא בטוחה שאני יודעת איך" אמרתי וכמעט עלו לי דמעות
הניתוק מהעולם הפסיק ואני הבנתי שזה המרצה ששאל אותי את השאלה הזו
" לא צריך לבכות הכל יהיה בסדר" המרצה ענה והמשיך בשלו
הניתוק חזר , אני שונאת שאומרים לי שיהיה בססדר, זה בד"כ תמיד אומר שלא , הורדתי את הראש על השולחן ופשוט נרדמתי שם באמצע ההרצאה. המוח שלי כבר תשוש ממחשבות
