עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

סיפורה של אניגמה שמהלכת ביניכם
חברים
growingWolfieDor SchneiderRainTienמקס לזרב
VenusאזמרלדהedyaSpace Girlhaunted princess
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
וידוי  (6)
סיכום  (6)
כעס  (5)
סקס  (5)
מכללה  (4)
אהבה  (3)
אהבה ויחסים  (3)
אקס  (3)
התחלה חדשה  (3)
זוגיות  (3)
לימודים  (3)
משפחה  (3)
אהבה לשעבר  (2)
בריאות  (2)
דייט  (2)
דיכאון  (2)
הגלגל מסתובב  (2)
המלדורמה האישית שלי  (2)
התמודדות  (2)
יום הולדת  (2)
מתחממת על גבולות הדיכאון  (2)
סיפור.  (2)
על הדבש והעוקץ  (2)
עצמאות  (2)
פוליטיקה  (2)
שנאה  (2)
תקיעות  (2)
who the fuck cars  (1)
אבל  (1)
אחות  (1)
אחיות  (1)
אימפולסיביות  (1)
אין לי זמן  (1)
אכזבה  (1)
אנוכיות  (1)
אני לא יודעת מה לעשות  (1)
אנימה  (1)
בידוד עצמי  (1)
ביראות  (1)
בית  (1)
בעלי חחיים  (1)
גישה  (1)
דאגות  (1)
דייט ראשון  (1)
החלטות  (1)
הערכה עצמית  (1)
הפרעת קשב וריכוז  (1)
השקט שאחרי הסערה  (1)
השראה לימים קשים.  (1)
התגברות  (1)
התחדשות  (1)
חברה  (1)
חברות  (1)
חויית רומנטיות  (1)
חייו של סטודנט  (1)
חיסונים  (1)
חצויה  (1)
חצי-חצי  (1)
חרדות  (1)
חשד  (1)
חשש  (1)
חתונה  (1)
טוב יותר  (1)
יחסי מין  (1)
ימין  (1)
ימין חזק בישראל  (1)
כאב  (1)
כישלון  (1)
כלבים  (1)
לבטים  (1)
לחץ  (1)
לשבור שתיקה או לא  (1)
מבחנים  (1)
מה שהיה היה  (1)
מותשת  (1)
מכתב לאימא  (1)
מרד  (1)
משפחה רוגע שלווה  (1)
מתבוננת לתוך עצמי  (1)
נשיות  (1)
סגורה  (1)
סטודנט  (1)
סטרס  (1)
סיכום חודשי  (1)
סמסטר  (1)
עבודה חדשה  (1)
עומס  (1)
עוף מוזר  (1)
עייפות  (1)
עצב  (1)
עצבים  (1)
עתיד  (1)
פגיעה  (1)
פחד  (1)
פסימיות לא זהירה  (1)
ציונים  (1)
ציניות זה החיים  (1)
קונפליקט  (1)
קורונה  (1)
רוע  (1)
ריבים  (1)
שביב של אור  (1)
שנה חדשה  (1)
שנה טובה  (1)
תובנות על החיים  (1)
תיסכול  (1)
תסכול  (1)
תסכול מיני  (1)
תקווה  (1)
ארכיון
המלודרמה האישית שלי
•  פרק 1
•  פרק 2
חשבון נפש
17/09/2020 13:16
just mor
לא בגלל התקופה ולא בגלל המצב , אבל עשיתי חשבון נפש , וכמו כל תרגיל בחשבון שעשיתי אי פעם בחייף גם הדרך לחשבון הזה הייתה קשה , מסובכת ואני לא אוהבת את התוצאה וחושבת שהיא לא הגיונית.
ראשית , אקדים ואומר שאין בכוונתי להכות על חטא אלא להרהר בלבד , ולשמוע דעות , בתקווה שאולי עצה יגאלו אותי.
הבחירות שלי בחיים , יש פעמים שאני לא יודעת אם עשיתי את הבחירה הנכונה , כי אני שופטת דברים במבחן התוצאה , ונדמה שהתוצאה לא מרהיבה .
בחרתי ללמוד ולא לעבוד, בחרתי להמשיך בזוגיות שידעתי שאיו לה עתיד ואז בחרתי לא להכיר בכלל ולסגור את עצמי .
ועכשיו אני מתרחטת על זה .
רציתי להרוויח כסף , רציתי להיות עצמאית , לא רציתי להיות במצבי , לבד בגיל מאוחר ותקועה עם ההורים, וזה שיש עוד הרבה במצבי לא עוזר .

ואפילו אני , נותרתי עם דמעות .
משהו לא בסדר איתי
אני לא מצליחה לעבור ראיניות עבודה, למשרות נחשקות , אין לי כסף להשקיע בעצמי וכל גבר שמנסה אני מעיפה אותו לפני שהיה לו סיכוי .
אני תמיד רואה שחורות
ואין לי כסף לטיפול .
אני מתחילה את הסמסטר האחרון באוקטובר ואז מה? זה מפחיד יותר אפילו.
נמאס לי לשמור על אחייניות שלי, נמאס לי מהסגר, נמאס מהאחים הילדותיים מידי .
אבל הם הצליחו, הם הקימו בית
ויש להם עבודה
וילדים.
אז אולי אני לא בסדר
לא יודעת...
1 תגובות
מי אני?
01/08/2020 23:02
just mor
במאי האחרון חגגתי את יום הולדתי העשרים ושבעה .  במהלך טרפת הקורונה עלו לי הרבה שאלות , הרבה בעיות, המון מצבים להתמודד איתם .
ולמרות זאת , שאלת הזהות שלי עדיין לא פתורה , לא לגמרי , לא עד הסוף.
אני בוגרת מכל המחבינות גם חוקית גם מנטלית אבך משהו בי , משהו משדר ילדות , שעוד לא נגמרה ואני גם לא רוצה שתיגמר , לא הזמן לצלצל בפעמון , לא זמן יחתונות , לא הזמן להביא ילדים . מצד שני אני רוצה לעבור לשלב הבא , לקחת ארחיות על הנרטיב של עצמי ,אני רוצה לאהוב ולהתאהב, אבל אני לא מצליחה כי זה אומרלקחת אחריות וזה דורש עימותים שאני לא אוהבת לאחרונה ,"רוח הלחימה" שאפיינה אותי כבר לא שם , נרגעה , לא צריך לצאת למלחמה על כל דבר ועניין. אני לא זוכה לתמיכה מהמשפחה שלי מסיבות שהזכרתי בעבר וכנראה עוד אזכיר בעתמיד , רוב התמיכה זה מהחברים בעיקר ומעצמי בעיקר מעצמי לא משקרת, אני חשדנית, לוקח הרבה זמן להרוויח את האמון שלי וממש מעט זמן כדי לאבד אותו .
הנושא השני זה הלימודים והמקצוע שבחרתי , כן לא נשאר לי הרבה , אני מתחילה את הסמסטר האחרון באוקטובר , ועולה במוחי המחשבה האם בחרתי נכון ? השיקול שלי בבחירת תחום הלימודים היה כלכלי בלבד - רציתי את מה שלא היה לי באותו רגע שזה היה כסף, לא הייתה לי תשוקה לכלום , זו הייתה תקופה רעה במיוחד בחיי. אני רואה את עצמי וחושבת שזה לא מה שרציתי בתור ילדה התשוקה שלי לא שם , התשוקה שלי היא בכתיבה בלעזור לאנשים להגיע למטרות שלהם בללמד וללמוד בליזום , אבל שוב עולה עניין הכלכלי , בים השכל לרגש בחרתי בשכל , אבל אולי זו לא הייתה הבחירה הנכונה למרות הכל , אני מקווה להתסדר במשרה אחרי הלימודים לחסוך כסף ולבחון את מצבי מחדש כאשר כל החוסר תמיכה , הרעש , העצבים מסביב לא לידי .
החרדות שלי עלו פלאים , אני באמת חושבת שזה הגיע לרמה של דכאון אני מתעלצלת לעשות דברים שפעם נהנתי לעשות (כמו לכתוב למשל) חוסר חשק מוחלט ללימודים , פחדים מבעיות בריאותיות שקשורות למ' הנשימה או כל מצב קצת מאיים ולא ידוע גורם להתקף
הדבר היחיד שאני אוהבת זה הכלב שלי , וגם לו אני מאמינה שיכלו להיות בעלים יותר טובים אבא שלי מוציא אותו פעם ביום אבל מרוב שאני מותשת כי אני מגרדת את עצמי כל היום אני רק מתרכבלת איתו לפני השינה והוא יודע שמשהו לא בסדר איתי והוא נהיה כצוב בעצמו.

איכשהו עם כל זה אני צריכה לחשב מסלול מחדש


3 תגובות
חרדות
13/06/2020 23:40
just mor
אז.. לא הייתי פה הרבה זמן , עיקרי הדברים היו תחלואה , אבל אין לי קורונה אז לפחות זה.
אני מחרמת על עצמי על המקום שאני נמצאת בו עכשיו ואומרת לעצמי איך הגעתי לשם? איזה החלטות עשיתי לא נכון ?
איזה שיקול בדרך פיספסתי?
אני לא רוצה להיות במקום שאני בו עכשיו , אבל המאשבים מצוצמים ואני עובדת עם מה שיש לי .
נוסעת הרבה זמן כבר על אדים.
הקורונה לפחות חסכה ממני אינטראקציות עם הסטודנטים איתי ,מצד שני אלו הן אותן דרמות קטנות וחסרות משמעות שנתנו לי הסחת דעת ממה שבאמת צריך לחשוב עליו וזה היום שאחרי .
אבל לפני היום שאחרי  צריך לחשוב על היום שלפני , היום שלפני מה? גם בצעירותי לא ניצלתי הכל , לא עשיתי דברים, כי פחדתי , כי לא רציתי.
יכולתי להיות במקום אחר , אני הרסתי לעצמי.
אני חולה , כבר הרבה זמן עד כדי כך הרבה זמן שאני לא זוכרת מתי לא הייתי חולה .
וחרדות הן מחלה אמיתית כל הזמן
מלוות אותי כמו צל
וזה כרוני
זה יישאר גם בהמשך .
לגבי זוגיות -
בת 27
ללא שקל על התחת
וגרה אצל ההורים
טוטאל משיכה - חלומו של כל גבר
אי אפשר להתלונן כי המצב קשה גם בלי התלונות שלי , אז אני שומרת בפנים , לא להכביד לא להיראות, פשוט שהעולם יחדול לרגע לשובע לשנה
כמה שייקח לי עד שאשתקם .
4 תגובות
(לא) סיפור סינדרלה
15/05/2020 13:58
just mor
פסימיות לא זהירה, אני לא יודעת מה לעשות
ילדה שגרה בפאתי הכפר באיזור מרוחק מהמוסדות הנאורים והטובים, לא ע"פ בחירתה אלא נולדה למצב קיים
גדלה והלכה לבית הספר שנמצא בפאתי הכפר, שוב לא מבחירתה .
כאשר גדלה וכן ניתנה לה זכות הבחירה , היא הבינה שהבחירה היא לא באמת חופשית
הרי היא צריכה לעזור למשפחתה בכפר, שיושבים עליה כמו תרמיל כבד על הגב,
כמו מים שנתקעו בקנה הנשימה .
וקשר דם הרי אי אפשר לפרק נכון ?
לפחות ככה היא קראה בספרים , כך שמעה מאנשים, כך רצה האוטופיה מאוזן לאוזן
אז היא ניסתה להתקבל לעולם הגדול , לעבודות , לא להכנע לבינוניות
היא כבר שמעה על אגדות על אדם כזה או אחר שהתחיל כמוה והגיע לגדולות .
אז הייתה לה עוד תקווה בלב , אם הוא יכול למה לא אני ?
אבל האמת הקרה ? שאגדה קורה רק אחת למיליון
בגלל זה זו אגדה .
כעת הילדה שכבר לא ילדה אלא אישה , נתקעה מאחור
הקרב על המשאב (כלכלי , חברתי , ושכלי) לקח ממנה את כל האנרגיה
היא הייתה עייפה ,  בלי תקווה
ובסיפור הזה , גם אין שום נסיך שיציל אותה
יש איש עם הבטחות שווא שיוציא אותה מאיפה שהיא נמצאת
אך מתברר שהוא כמו כולם , רק רוצה לשחק
מסוג המפלצת הכי גרועה
זאת שתגיד לה שהיא רוצה חברים- למרות שאין לה עניין בחברות .
זו שתגיד את המילה אהבה - כאשר אין לה כזו בלב .
זו שתגיד את הדבר שנראה לה נכון- כי יש לה משהו להוציא
זו שתגיד שהיא תשיאר- ותעזוב כשהמצב יהיה לא נוח .
אז הילדה שכבר לא ילדה נכנעה .
חזרה לבית בפאתי הכפר שם משפחתה התחרבה
החברה התחתנה וגם האחות
והוריה אמרו לה שתפסיק לדחות
שתחתן,
שתביא ילדים,
שתשיג עצמאות.
הילדה שכבר לא ילדה בכתה בין 4 קירות
הבינה שחייה עד כה היו בזבוז
נכון שיש כמה חווית פה ושם ,
אבל שום דבר מעשי , לא החיים שהיא רצתה
לא האגדה .


ומה אם אני אגיד לך שאני זו אותה ילדה?
2 תגובות
ומה החלום שלך?
29/04/2020 15:47
just mor
החלום שלי הוא שאוכל לחלום.

2 תגובות
השמיים לא יפלו
25/04/2020 17:10
just mor
"השמיים לא יפלו" זה משפט שהיו אומרים לי הרבה כשאני הייתי ילדה כל פעם שרציתי משהו ולא היה לתת לי או לא יכולתי לעשות , כל פעם שלא היו יכולים לקנות לי משהו(בחיים הבוגרים אני מבינה שזה קרה הרבה יותר מידי מגבול הנורמליות) , או כל פעם שאחד מהאחים שברו לי צעצוע.
וזה נכון שלא משנה מה יקרה לי השמיים לא יפלו , כי השמיים לא קשורים בכלל לחיים שלי , אבל מותר לי להרגיש עצובה, ריקה , מתסוכלת או כועסת.
ואלה בדיוק התחושות שלי בזמנים כאלה , לקחו לי את החופש לבחור גם הסגר , גם המצב וגם כל הבעיות שפתאום מצטברות שאני תקועה בכמה מטרים רבועים בחדרי , כדי לא לצאת לשאר חלקי הבית , כי פשוט אין לי כוח לאינטאקציות עם שאר האנשים פה, אנחנו לא רואים עין בעין על המון דברים ונושאים וזה לא ישתנה , ההקטנה וההזנחה שלי במהלך השנים לא תשתנה , והרגש שלי לגבי זה לא ישתנה , כי כל זה היה בעבר ואני לא יכולה לשנות את זה - יותר מזה זה לא מעניין , צריך לחשוב איך לנצח את הפחד ואיך כנגד כל הסיכויים אני לא אתקע בדיוק במצב שאני מנסה לברוח ממנו .
זו התודעה , המטרה וכו' .
ולא ,אל תגידו "תעברי דירה " אני סטודנטית שלא ממנים לה שכר לימוד , אין לי כסף לזה , גם אם אני עובדת , כי אני לא במשרה מלאה בגלל הלימודים שאני מקללת , שנהיו כמו עול , אבל אני יודעת שזהו , באוקטוהר נשארו לי הקורסים האחרונים ואז ביי .
מלחמת הישרדות תמידית , ואם יש עוד בעיות שנגררות ונגררות , שאין לי זוגיות למרות שאני רוצה , שהלימודים נגררים שחצי מהעור שלי מרגיש כאילו הוא עולה באש ועוד המון כאלה .
אני רוצה לעשות שינוי אבל כוח רצון לבד - מת

זו הייתה פריקה
מי שלא מתאים לו , שלא יקרא

11 תגובות
נפש חופשייה , מוח חופשי, גוף כלוא
08/04/2020 22:22
just mor
סגורה
הסגר לא מפריע לי , כי אני מזמן סגורה .
בזמנים האחרונים , סקלת המחשבות שלי נוטה לכייון היותר שאפתני , ולמקום היותר מסוכן שזה לרצות דברים עבור עצמי.
נמאס לי מהקריזות של ההורים על אותם דברים 30 שנים , נמאס לי שאומרים לי ללכת להתחתן, לא אני לא אצא עם כל אחד ובטח שלא אתחתן עם כל אחד, לא אני לא מתפשרת , כן גם אם המחיר של זה זה להיות לבד אני לא אתפשר. למה זה לא ברור?!
אני מרגישה שהלימודים אמורים לקדם אותי אבל הם רק תוקעים אותי במקום , עושים אותי נזקקת , כלכלית , חברתית , לימודית, וזה שאני בסוף זה אפילו יותר מתסכל רואים את קו הסיום אבל לא מגיעים אליו.
כולם מלחיצים " את תכף בת 27" , בדיוק אני אהיה בת 27 פעם אחת , ולמשך פרק זמן מסויים אני רוצה להיות חופשייה.
לא רוצה להיות כבולה לילדים\חבר\בעל (לא שיש לי בעיה עם אף אחד מהם)
לא רוצה כאבי ראש
רוצה להיות חופשייה
במקום משלי , עם חוקים משלי , ושהדברים נעשים תחת התנאים שלי.
שאיפות ורצונות, ואז בום.
המציאות סטרה לי חזק על הפנים.
ודמעות יורדות לי , למרות שאני לא מהמתבכיינים.


3 תגובות
stop על העולם וכמה תובנות
20/03/2020 20:49
just mor
בידוד עצמי, קורונה
היום השישי לבידוד ....לא יוצאים לא נפגשים עם חברים ולא כלום .
חייבת להודות שביום חמישי כשנהגתי באוטו של אחותי ושמעתי את זה ברדיו  , שמחתי בהתחלה , כי אין לי כוח למבחנים וידעתי שהם יבוטלו , אבל לא הבאתי בחשבון שההגבלות יהיו כ"כ חמורות , לא חשבתי שיגבלו אותנו אותנו עד כדי כך , למזלי בגלל שלא סיימתי עדיין את התואר לא קראו לי לעבודה . ההפך הוא הנכון , הוציאו אותי לחל"ת , אז עכשיו גם אין לי כסף ואני תקועה עם כל בני המשפחה בבית . אבל הימים לפני הבידוד היו טובים נהגתי המון והבנתי שאני ממש אוהבת את זה - אין לי רישיון מאתמול (יותר נכון יש לי מ2014) אבל אף פעם לא היה אוטו זמין אף פעם לא רציתי לקחת אחריות , חוץ מפדיחה שקרתה לי בחנייה אבל בסדר .
הישיבה בבית בלי הרבה מעש (כי כמה אפשר לראות נטפליקס ולחפור לחברים בוואטסאפ?) העלתה אותי על המסלול המהיר של מחשבות 
הראשון הוא האם אני במסלול הנכון? הגיע להרבה יותר מחצי תואר (93 נקודות זכות ביצ') , אבל עדיין את התואר הזה בחרתי משיקול כלכלי , כדי שיהיה לי סוג של משענת לשעת חירום , אבל האמת שהחלום שלי הוא לנהל עסק או להיות סוג של מטפלת או קואצ'רית, וגם עסקי הנדל"ן נראים לי מעניינים לאחרונה , אני רוצה שקט כלכלי בבגרותי ולא שיהיה ברקע כמו שאני גדלתי בו. 
לגבי עניין הזוגיות- השבוע עלתה אופציה לזוגיות חוזרת עם ניר (שאותו אני מאמינה הזכרתי באיזה פוסט) האמת שהרהרתי בזה, אבל אמרתי לא. כי למרות שהגיל לוחץ , ניר הוא לא בן זוג שלי .אז ניר ירד מהפרק, והפעם סופית
לגבי עניין ההתמדה - קשה לי להתמיד בכל דבר שאני עושה , גם באכילה נכונה כתוצאה מאכילה לא נכונה עליתי במשקל (אני עדיין רזה אבל לא כמו שהייתי) אני לא יכולה לעשות כושר כי גם נופלת פה בהתמדה קשה לי במצב הזה , קשה לי לא להתמיד בכלום , גם קשה לי כן להתמיד ולמה אני לא מתמידה ? כי אירועי החיים מקשים עליי , אני עייפה נפשית מכל המלחמות שמתעררות בפנים, אבל כשאני אתמיד ואראה תוצאות (ושוב קשה לי לחכות אני מאוד אימפולסיבית ...כנראה זה למה לא הולך לי בזוגיות)  אז כנראה תהיה לי תחושה טובה .
אני עוד בתקווה שנחזור לשגרה אחרי פסח...גם ללימודים שאוכל לעשות סדר יום נורמלי , הכל התהפך לי ויוצא שאני כמעט ולא עושה כלום.
בתקווה שמחר בבוקר לא יהיה גשם ואוכל לשתות קפה במרפסת....

מור 

1 תגובות
הוא
08/03/2020 20:41
just mor
סקס, זוגיות, אקס, תקיעות
בלילה קסום של שיעמום , פתחתי פרופיל באפליקציה , העבר ימינה , שיחה בנאלית, ממשיכים לוואטסאפ , קובעים להיפגש באיזה קפה
מגיעה לבית הקפה , לבושה בשמלת תכלת שמבליטה את כל היתרונות , עם מחשוף בגב כדי להשאיר מקום לדמיון, הוא לבוש חולצה מכופתרת פתוחה (מידי) וג'ינס , נעלי אולסטר לבנות קצת שחורות כי מה לעשות הוא בן. "ספרי לי על הזוגיות האחרונה שלך " הוא שואל עם מבט של מינימום חוקר משטרה אבל עם עייניים יפות יותר עיניים תכולות ושיער שחור , נקודת התורפה שלי .   ואני כבר לקחתי את תפקיד הפושעת " למה זה משנה לך?" בום, שחמט , נראה מה תגיד עכשיו "סתם מתעניין" הוא אומר , מודה בתבוסה . "אתה רוצה לספר לי על הזוגיות האחורנה שלך "? ועצה לחברים , תמיד תאספו מידע ולא תנדבו אותו .  הוא מתחיל לספר , מרתק את עצמו בסיפור שהוא לא מרתק בכלל , היא חיילת משוחררת הוא סטודנט עייף , היא רצתה לטייל, הוא נשאר מאחור  הוא תכנן חתונה , ולה כנראה לא התאימה עדיין שמלת כלה , נשמע די דומה למה שהיה לי , אבל הוא כמובן לא צריך לדעת את זה . 
הוא רוצה להסתדר להקים בית ולא תכנן להיות כ"כ מבולבל בשלב הזה - אז אמרתי לו " אתה יכול להסתדר גם בעצמך"  הוא מחייך , פעם ראשונה מזה החצי שעה שאני פה , "את פלפלית לא קטנה נכון?" נכון. הקפה בספל כבר כמעט נגמר , "רוצה לבוא אליי , בפעם הבאה שניפגש?" 
"אני אהיה שם " משלמים חשבון , באים להיפרד , הוא תופס לי בקצה התלתל השחור שהספיק להתארך מאז שזרקתי את העבר ביחד איתו , ומסמן סוג של התחלה חדשה , מגלגל אותו בין שתי אצבעות כאילו מסלסל אותו עוד , יפה לך אדון אני גם עושה את זה לפעמים , נשיקה , אם להיות כנה כמעט שכחתי מה ההרגשה של זה , טעם של 'קפה על קצה לשון , "נתראה " 
 עברו שלושה ימים , לא חשבתי על זה בכלל , אבל היצר קיים ולגוף יש צרכים משלו שלא תואמים את הרגש , יש לי רטטים קטנים , שמוסרים לי דרישת שלום מהיצר. 
נפגשים שוב , הפעם אצלו , סדינים של דדפול, אהבתי , חולצה צבאית ישנה , וריח של אפטרשייב , זיפים, לעזאל אני אוהבת זיפים , מתיישב לידי שוב משחק לי עם התלתלים , מנשק לי את הצוואר שהוא הsoft spot שלי , מדגדג , זה נעים , מתגלגלים קורעים את הסדינים , זה כיף לי. חוזרת הביתה בשלוש לפנות בוקר והרטטים מפריעים לי לישון , מכבה את המוח , לילה טוב.
עוד כמה מפגשים כאלה .
"תשמע זה לא מתאים לי "
"אבל אני חושב שנבנה ביננו משהו" 
"כשהגענו לשיא צרחת שם של מישהי אחרת, אני פאקינג מור ואני לא תחליף לאף אחד, תודה ולהתראות "
יוצאת , חוסמת בווצטפ , שוב באפליקציה , איזה ציד נחמד .


מור
11 תגובות
בחירות...ולא לכנסת ה23
06/03/2020 18:57
just mor
סיכום
תדירות הכתיבה שלי ירדה , זה לא כי אין לי על מה , זה כי אין לי זמן פנוי והכוונה היא לזמן פנוי רגשית. 
אני ממשיכה לחזור על הטעות שלי שזה לשתף אנשים (ואותם אנשים) שוב ושוב , כשאני יודעת שהסיכוי שהצד השני יגיע להבנה שלי הוא אפסי לגמרי , זה כנראה אחד ההרגלים הרעים שלי. אבל אני משפרת את זה , ולאט לאט דוחפת החוצה את כל מי שמקומו לא שייך אליי.
התחלתי לצאת עם מישהו , האמת שהוא סתם היה הפתרון שלי לזמן בודד, שכבנו כמה פעמים ובזה זה נגמר , כן אני שוברת את הקו - דמות של עצמי (ואני לא הכי שמה על זה זין), ברור שיש לו רגשות לא מעובדים לאקסית שלו , אז עזרתי לו עם זה , הוא עזר לי עם הבדידות מה שנקרא מצב של win win . 
זה הגוף שלי והזמן שלי ואני אחליט מה לעשות איתו ואיך אתקדם - ותפיסות פרימטיביות לכו להז... אה רגע אסור לפני הנישואים.
הרבה עבר עליי בתקופה האחרונה ולא הרבה במובן של קרו הרבה דברים , במובן של הבנתי המון דברים, המון דינמקות נראות לי ברורות , אבל זה רק מחזק את עמדתי , שצריך לפעול עם הרצינואל ולשלוט באימפולסים .עם ההבנה שכמה אנשים טעו איתי וכמה זה מעוות , דברים שהולכים שנים אחורה , האמת שהטיפול עוזר לי . כמובן שגברת אמא חייבת לשאול מה היה וכמה ומי ולמה כאילו זה לגיטמי , אבל שתישאר בחשכה , אני אומרת "היה בסדר ואני משלמת" וזהו פה נגמר הדיון שלנו.
הפכתי להיות פה סוג של דיירת וזה נוח לי , אני אוהבת להיות חופשייה , על הדרך חוסכת כסף, עד שאתחיל לעבוד במקצוע של התואר שלי, בינתיים המינוס מתקזז מהלוואתת סטודנט שלי.
נשארו לי 3 מועדי ב' , התקופה של המבחנים פשוט מרגיזה ומעצבנת , הרבה עומס ומבחנים תקועים כי יש פוליטקות ולא ממש מעניין את המכללה שאנחנו לא רובוט מבחינתם צריך ללמוד כל הסמסטר , אז בתיאוריה נכון (בפועל לכו תזדיינו) אבל אני לומדת רוב השבוע וגם עובדת והחיים קורים לי באמצע . האחות החסרת תועלת שלי עברה לגור פה עד שהבית שלה יהיה מוכן והיא גם בהיריון שני , וצריכים לרוץ אחריה כאילו היא ילדה בת 5 , לצורך הבנת האירוניה מבדל ביננו עשור . 
במקום להתעצבן (טוב אני מתעצבנת , אבל לא מראה את זה) אני פועלת עם שכל, ופשוט מוצאת דרכים להתחמק ממנה- אני לא אמא שלה ולא צריכה לסעוד אותה , יש לי דברים חשובים יותר כרגע (חושבים שאני חסרת רגשות? קפצו לי) 
ביום הבחירות הלכתי לטייל ,בגלל שהיה חם לבשתי קצר והשמש גרמה לי להרגיש חיה , התעוררות של אביב , גם אני והחברה שעימה טיילתי באותה עת , הסתכלנו על גברברים נחמדים , בערב יצאנו לפאב היא שתתה בירה (איכס) ואני קוקטייל (מוחיטו - חולה על  הטעם , גם פינה קולדה זה סבבה) נפגשנו עם קבוצת חברים מהמוסד הקודם שבו למדתי , והיה נחמד מאוד, בהלת הקורונה(שלא הייתי מבוהלת ממנה בכלל) נשכחה לגמרי .

מבטיחה שבפעם הבאה תהיה בקרוב 
מור 
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 13 14 הבא »